זווית אחרת - סקירות על עניני השעה

 ב 72 שעות האחרונות מאז יום שישי ה 06.09.2024  מתפרסמים דברים בעיתונות המקומית והבינלאומית שמצביעים על עומק התסיסה הקיימת בצמרת צה"ל. תרשו לי להגיד כמה דברים בנושא: מדצמבר 22 הצבא נמצא תחת השפעת הטרללת החברתית וכיוון שכל קציני הצבא בסדיר קבע ומילואים הם קודם כל אזרחים קשה עד בלתי אפשרי לצפות שהתנהלותם של אנשי הצבא תהיה מנותקת מהמתרחש מחוץ לצבא. מי שמצפה שקצינים שיש להם מעגלים חברתיים וקרובי משפחה בעלי דעות ימשיכו למלא פקודות במנותק מהלחצים המופעלים עליהם הוא פשוט לא ראלי. אפשר לראות את זה ברשתות החברתיות בפוסטים שהעלו נשותיהם של בעלי תפקידים שלא יכולים לכתוב בשמם ולכן שלחו את נשותיהם להתבטא במקומם: האלוף במיל' נ' והתא"לים במיל' ל' ו ע' הם שלושה שאני זוכר. היו עוד. המקומות העיקריים בהם הורגש הלחץ שנבנה מהקמפיין היו חה"א ומערכי המודיעין השונים. בצבא היבשה הקמפיין הורגש הרבה פחות. ב 36 שנה האחרונות מתנהל תהליך חברתי מרתק במדינת ישראל, תהליך שהביא את אנשי הציונות הדתית לקחת חלק גדול הרבה יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה בשרות צבאי משמעותי וכתוצאה צבא היבשה הפך

 הדיון הציבורי בישראל הוא מתחת לכל ביקורת. העיתונאים הם בדרך כלל חבורה של דבילים חסרי מושג אין להם את היכולת והגישה לבדוק דברים אלא דרך בעלי עניין ושני הצדדים הפוליטיים עושים בזה שימוש כאשר כל צד מפעיל את התועמלנים שלו. יש כמה יוצאים מהכלל כמובן. הציבור נוטה לחשוב שהקצונה הבכירה תמיד דוברת אמת ושהאינטרסים הפוליטיים או הכלכלים של הצד שהחונטה המטכ"לית חפצה ביקרו לא באים לידי ביטוי בסקירות שמעניקים הקצינים למערכות הפיקוח הפוליטיות. רוב הדיונים הצבאיים הם מסווגים, אם אתם שואלים אותי הסיבה שהכל מסווג היא שהציבור לא יבין איזה מטומטמים מנהלים את קודשי הקודשים של מדינת ישראל, כתוצאה בציבור תמיד חסרה אינפורמציה לדיון מושכל. בימים אלו, אחד הדיונים הציבוריים עוסק בשאלת ציר פילדלפי. הציבור מנסה לפענח על סמך האינפורמציה החסרה שבידיו האם ההתעקשות של ראש הממשלה נתניהו על נוכחות ישראלית בציר פילדלפי היא מהותית או שמא ראש הממשלה נתניהו נוהג בציניות ומעדיף את האינטרס הפוליטי שלו על חיי החטופים וציר פילדלפי הוא רק התרוץ. כשחסרה לי פרספקטיבה לשפוט בנושא מסויים אני מנסה להרחיב את נקודת המבט שלי ומשתמש

 ביום שישי ה 30 באוגוסט 2024 פרסם נדב אייל בידיעות  שביולי 23 נתן ראש השב"כ לרה"מ נתניהו התרעה למלחמה. כמו כל דבר במרשתת התחלקו הדברים בין כן ביבי ללא ביבי והדיון כרגיל הפך לשטוח מלא אמוציות ומאוד מיותר. תרשו לי להגיד על זה כמה מילים: ראשית העולם הוא מקום מורכב, יכול אדם לצדוק בהערכה שלו בנושא מסויים ויכול באותה מידה לטעות בנושא אחר. הימים הם ימי המחאה כנגד צעדי החקיקה של הממשלה, ובמסגרת המחאה הזאת (כולם כבר הספיקו לשכוח) קוראים ראשי המוחים לשלושה דברים: א. פגיעה בכלכלה הישראלית ע"י הוצאת כסף לחו"ל ע"י מגזר ההיטק מה שנעצר על ידי התמוטטות שני בנקים בארה"ב ומעורבתו של נתניהו. ב. קריאה לפגיעה במערכת יחסי החוץ של מדינת ישראל, קריאה שמלווה בנסיעה של קצינים במיל' לדבר על ליבם של האמריקאים בעיקר (אבל לא רק) שיקשו ליבם על פרעה המקומי הלו הוא המלך (הנבחר בבחירות דמוקרטיות) הראשון לשושלת נתניהו: קינג ביבי. ג. קריאה לפגיעה במערך המילואים שהובלה ע"י רמטכ"לים, אלופים לשעבר וכל מיני קציני מילואים קיצוניים כמו תא"ל זיו לוי, תא"ל ארז לב-רן, אל"

התוצאה העיקרית של התקיפה : מחזירה את חיזבאללה לגודל הטבעי שלו, מבהירה לנסראללה שאירגונו חדיר מאוד למודיעין הישראלי וצה"ל מסוגל לפגוע בו כל מקום שייבחר כמעט בכל רגע נתון. התקיפה מבודדת את סינוואר שהמתין למלחמה אזורית מעקרת את הציפייה שלו מתוכן ומקרבת עסקת חטופים בתנאים שטובים יותר לישראל. זה עוד ייקח זמן, זה לא יקרה מחר בבוקר חלק מהחטופים לא יחזרו, אבל חובה ללחוץ על דוושת הגז ולהגדיל את הלחץ הצבאי על סינוואר וחיזבאללה תוך שמירה על האינטרסים הבטחוניים של מדינת ישראל, הסכם / הסדרה זה לא אחד מאותם אינטרסים ביטחוניים. המשמעות היא שאסור בתכלית האיסור לסגת משני הצירים ברצועה: פילדלפי ונצרים וחובה לפנות את כלל תושבי צפון הרצועה דרומה. הדרך הכי נוחה לפינוי היא  מאזור הומניטרי לאזור הומניטרי עד שיעברו את ציר נצרים דרומה.  את זרועות התמנון האיראני חובה לגדוע, הרבה יותר קל לעשות את זה אל מול החמאס.  או כמו שבנט קרא לזה: לגדוע את כפות החתול. מה יש לבנט נגד חתולים? אלוהים יודע.  גם בצפון חובה להמשיך עם הלחץ. בתקופה האחרונה מישהו הגדיל את האש מתחת לסיר החיזבללאי וחובה להמשיך. אחרי 20 שנות הזנחה

הגיע אלי פוסט של רופא מסורוקה שמאשים קצינים ובמיוחד את קציני חיל האוויר בבגידה ושואל כמו לא מעט אנשים איפה היה חה"א 8 שעות.  באמת שאלה מעניינית אם חושבים על זה. גבולות הידע והמודעות: בשביל הרוב הגדול של האנשים גבולות ההבנה שלהם היא כמרחק אשר רואות עיניהם. יש כלי תעופה בשמיים, יש טייס בתוכו או מפעיל בקרון (אלו שיודעים שיש קרון) אז חיל האוויר בסביבה ויהיה בסדר. מעט מאוד אנשים ערים לכל הפסטיבל הלוגיסטי שמתרחש "מאחורה".  בגדול הידע האנושי מתחלק לשלושה מעגלי תוכן: א. הדברים שאנחנו יודעים ב. הדברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים ג. הדברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים. בלי לגלוש פה לתאוריות מעולם הפסיכולוגיה והעצמה אישית האנשים היותר מודעים לעצמם מביננו יודעים שעולם התוכן הגדול שסביבם הוא זה של קבוצה ג': הדברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים והסקרנים שביננו ילכו להרחיב את עולמות התוכן שלהם ויעשירו את עצמם בתחומי ידע חדשים וגם אז הם יגרדו רק את קבוצה ב'.  רכישה של עולם תוכן חדש מתחילה בשאלת שאלות.  אף אחד מאיתנו לא מסוגל לשאול שאלות על תחומים שהוא לא מבין בהם דבר

אחד הדברים היותר עלובים במדינת ישראל היא רמת השיח התקשורתי, מה שמאפשר לאנשים שהיו במרכז מוקדי קבלת ההחלטות או בגופי היעוץ המדיניים או בטחוניים ב 20 שנה האחרונות לעבור מאולפן לאולפן לקבל מחיאות כפיים כמומחים ולהישאל אפס שאלות על חלקם במדיניות הישראלית שהביאה אותנו עד הלום. יש המון נקודות בהן אפשר להתחיל את הסיפור של החמאס, אני חושב שהמועד שבו הוא נהפך לזרוע מדינית הוא החשוב מבינהם ולכן אתמקד בו. ב 23 לינואר 2006 יש דיון אצל שר הביטחון מופז, נוכחים כל העולם ואישתו. כותרות הדיון הערכות מערכת הביטחון הישראלית לבחירות בראשות המחוקקת הפלסט'. בין הנוכחים הרמטכ"ל חלוץ, ראמ"ן ידלין (החליף את פרקש כמה שבועות קודם אז הוא מייצג את עמדת שניהם) ראש המל"ל גיורא איילנד, סגן ראש המל"ל ערן עציון , ראש השב"כ דיסקין, רח"ט תכנון אסטרטגי תא"ל נמרוד שפר, ואיזה אל"מ אחד מחה"א, מילואימניק כבר , שהיה שניה קודם רמ"ח אמל"ח . סה"כ משהו כמו 40 איש. אותו אל"מ , כמה שנים קודם לכן הפסיד לסא"ל שפר בהתמודדות על תפקיד מפקד רמון, כמו שקורה לפעמים