מהגנה אזורית למלחמה על העליונות העולמית: האבולוציה של דוקטרינת מונרו בעידן ה-AI וה-BRICS

ההיסטוריה הדיפלומטית של ארצות הברית אינה אוסף של אירועים מנותקים, אלא קו רציף של שאיפה להגמוניה, ביטחון ושליטה במשאבים. מהכרזתו של ג'יימס מונרו ב-1823, דרך ה"מקל הגדול" של תיאודור רוזוולט ועד למיסוד הכלכלי של ברטון וודס, ארה"ב עיצבה את העולם בצלמה. כיום, בשנת 2026, תחת כהונתו השנייה של דונלד טראמפ, אנו עדים לפרק הדרמטי ביותר: החייאה אגרסיבית של דוקטרינת מונרו ככלי נשק אסטרטגי לפירוק ציר ה-BRICS, הגנה על הדולר ושליטה בתשתית העתיד : הבינה המלאכותית (AI).

השורשים: דוקטרינת מונרו והגנת "החצר האחורית"

בשנת 1823, הנשיא ג'יימס מונרו הציב את אבן הפינה: חצי הכדור המערבי שייך לאמריקאים. הדוקטרינה נולדה מתוך חולשה יחסית וחשש מפני אימפריות אירופיות שינסו להשתלט מחדש על מושבותיהן לשעבר באמריקה הלטינית. המסר היה פשוט: "אנחנו לא נתערב באירופה, ואתם לא תתערבו כאן". במשך עשורים, הדוקטרינה שימשה כמגן מוסרי ופוליטי שאפשר לארה"ב לצמוח ללא איומים חיצוניים מצד המעצמות הישנות.

השדרוג: תיקון רוזוולט והשוטר הבינלאומי

בתחילת המאה ה-20, כוחה של ארה"ב גדל. ב-1904, הנשיא תיאודור רוזוולט הבין שאי-התערבות פסיבית כבר אינה מספיקה. הוא הוסיף את ה"תיקון" המפורסם, שקבע כי ארה"ב רשאית לפעול כ"כוח שיטור בינלאומי" בחצי הכדור המערבי במקרים של "התנהגות פסולה כרונית" (כמו חובות כבדים לאירופה) שעלולים להביא מעצמות אחרות להתערבות צבאית ב"חצר" האחוטרית האמריקאית. רוזוולט העביר את ארה"ב מעמדת התגוננות לעמדת שליטה אקטיבית. זה היה הרגע שבו אמריקה הלטינית הפכה רשמית ל"חצר האחורית" של וושינגטון , אזור שבו האינטרס האמריקאי קודם לריבונות המקומית.

הפתרון המערכתי: ברטון וודס ושלטון הדולר

לאחר מלחמת העולם השנייה, ב-1944, הגיעה המהפכה השלישית. בועידת ברטון וודס, ארה"ב הפכה את שליטתה הצבאית והאזורית לשליטה מוסדית גלובלית. הדולר נקבע כמטבע הרזרבה העולמי, ומוסדות כמו קרן המטבע והבנק העולמי הוקמו כדי לנהל את הכלכלה. זו הייתה שיטה מעודנת יותר מ"המקל הגדול": במקום לשלוח נחתים לכל מדינה שחורגת מהשורה, ארה"ב שלטה דרך שוק ההון, הסחר והחובות. ברטון וודס היה, למעשה, דוקטרינת מונרו בפריסה גלובלית. 

תרומת מדיניות החוץ של ממשל אובאמה
כדי להשלים את התמונה ההיסטורית, יש לבחון את נקודת השפל של הדוקטרינה לפני הגעת ממשל טראמפ. בשנת 2013, תחת ממשל אובמה, הכריז מזכיר המדינה ג'ון קרי בנאום היסטורי לפני ארגון מדינות אמריקה (OAS) כי "עידן דוקטרינת מונרו הסתיים". הצהרה זו לא הייתה רק סמנטית; היא שיקפה את אמונתו של אובמה בעולם רב-קוטבי, שבו ארצות הברית היא "ראשונה בין שווים" ולא פטרון אזורי.

המעבר למדיניות של "כוח רך" ודיפלומטיה רב-לאומית נועד לרפא את פצעי העבר ולבנות שותפויות שוויוניות. עם זאת, בעיני מבקרי הממשל, וביניהם טראמפ, נסיגה זו יצרה ואקום אסטרטגי מסוכן. לטענתם, ויתורו של קרי על הדוקטרינה הוא שאפשר לסין ולרוסיה להעמיק את חדירתן לוונצואלה ולברזיל, ולחזק את ציר ה-BRICS בלב היבשת. המהלך של טראמפ ב-2026 הוא למעשה "תיקון מסלול" אלים להחלטת אובמה, במטרה לסגור את הדלת שקרי פתח לרווחה בפני מעצמות המזרח.

2026: תחיית הדוקטרינה בעידן טראמפ וה-BRICS

היום, האתגר הגדול ביותר על הסדר העולמי שיצרו דוקטרינה מונרו - > תיקון רוזוולט -> הסכמי ברטון וודס -> והמעבר לעולם רב קוטבי ושותפות שיוויוניות מגיע מצד גוש ה-BRICS. המדינות הללו , בהובלת סין ורוסיה , פועלות באופן אקטיבי ל"דה-דולריזציה" (De-dollarization) של הכלכלה העולמית. הן מנסות ליצור מערכות סליקה אלטרנטיביות ומטבעות מגובים בסחורות כדי להשתחרר מהלפיתה האמריקאית.

בתגובה, הנשיא טראמפ החיה את דוקטרינת מונרו בגרסה "לוחמנית" במיוחד. המטרה המרכזית שלו היא ונצואלה. המדינה המחזיקה בעתודות הנפט הגדולות בעולם הפכה בשנים האחרונות למוצב קדמי של סין, רוסיה ואיראן בחצר האחורית של ארה"ב. העברת ונצואלה לניהול אמריקאי (או לממשלת בובות הנתמכת על ידי וושינגטון) היא מהלך שובר שוויון. היא לא רק מחזירה את הנפט לשליטה אמריקאית, אלא קוטעת את הזרוע הלוגיסטית והכלכלית של ה-BRICS ביבשת אמריקה.

המלחמה על המטבע וקיצו של הסכם הפטרו-דולר

אחד האירועים המכוננים של השנה האחרונה היה פקיעת ההסכם ההיסטורי של ה"פטרו-דולר" עם ערב הסעודית. כשהסעודים החלו לאותת על נכונות למכור נפט ביואן או במטבעות אחרים, הסדר של ברטון וודס עמד בפני קריסה. ההקמה של אירגון אופא"ק פלוס על ידי אובאמה מנעה חתימה מחודשת על ההסכם הפטרו-דולרי. הסוסים האלה ברחו מהאורווה.

כאן נכנסת האסטרטגיה של טראמפ נגד "ריבוי המטבעות" (Multi-currency system). טראמפ מבין ששליטה צבאית אינה מספיקה אם העולם עובר לסחור במטבעות של ה-BRICS. החייאת דוקטרינת מונרו בוונצואלה נועדה להבהיר למדינות אמריקה הלטינית והעולם: מי שינטוש את הדולר, ימצא את עצמו תחת סנקציות משתקות או "שינוי משטר" בסגנון המאה ה-20. ארה"ב נלחמת בחירוף נפש נגד הפיצול המוניטרי, מתוך הבנה שהיחלשות הדולר היא סופו של הסדר האמריקאי העולמי.

המהפכה הרביעית: חוזי ה-AI ומדינות המפרץ

טראמפ אינו מסתמך רק על "המקל" של רוזוולט; הוא מציע "גזר" טכנולוגי חדש שמשנה את כללי המשחק. במהלך 2025, חתם ממשל טראמפ על חוזי ענק בתחום ה-AI עם מדינות המפרץ (בראשן סעודיה ואיחוד האמירויות).

אלו אינם חוזי נשק רגילים, אלא "בריתות מחשוב". ארה"ב מספקת את שבבי ה-AI המתקדמים ביותר (NVIDIA ואחרים) ואת התשתית האלגוריתמית, ובתמורה, מדינות המפרץ מתחייבות:

בלעדיות טכנולוגית: אי-שימוש בתשתיות ענן או שבבים סיניים.

חזרה לדולר: הצמדת כל עסקאות האנרגיה והטכנולוגיה העתידיות למטבע האמריקאי.

ניהול דאטה: העברת נתוני עתק לשרתים אמריקאיים.

בכך, טראמפ מחליף את הסכם הפטרו-דולר הישן ב**"הסכם ה-Compute-Dollar"**. אם הנפט היה הדלק של המאה ה-20, כוח מחשוב הוא הדלק של המאה ה-21. על ידי כבילת מדינות המפרץ לתשתית ה-AI האמריקאית, טראמפ מנטרל את המשיכה שלהן ל-BRICS ומבטיח שהדולר יישאר המטבע של הכלכלה הדיגיטלית.

השפעת ונצואלה על הציר המתגבש

ההשתלטות האמריקאית המחודשת על ונצואלה תחת דוקטרינת מונרו המודרנית יוצרת מצור אנרגטי וטכנולוגי על ציר ה-BRICS. כאשר ונצואלה חוזרת למסלול האמריקאי, סין מאבדת את מקור האנרגיה המרכזי שלה בדרום אמריקה ורוסיה מאבדת את בסיס ההשפעה הצבאי שלה.

יתרה מכך, המהלך הזה "מלבין" את השימוש בכוח: ארה"ב מציגה זאת כהחזרת הסדר והדמוקרטיה לחצי הכדור המערבי, אך בפועל מדובר בשיקום הריבונות הכלכלית האמריקאית על חשבון השאיפות של שי ג'ינפינג ופוטין.

סיכום: העידן הניאו-מונרואיסטי

דוקטרינת מונרו של 2026 היא כבר לא רק הכרזה דיפלומטית; היא שילוב של כוח צבאי אגרסיבי, עליונות טכנולוגית בתחום ה-AI ולוחמה מוניטרית חסרת פשרות.

טראמפ הבין שהסכם ברטון וודס הישן גוסס בגלל מדיניות החוץ של ממשל אובאמה,  ציר מדינות ה-BRICS ופקיעת ההסכם הפטרו-דולארי. לכן,  ממשל טראמפ בונה מערכת חדשה: הוא מחזיר את "המקל הגדול" כדי להשתלט על משאבים פיזיים (ונצואלה), ובונה "חומה דיגיטלית" של AI כדי לשמור על המפרץ הפרסי בתוך הגוש האמריקאי.

העולם של 2026 אינו עולם של שיתוף פעולה גלובלי, אלא עולם של גושים מתנגשים. בחזית אחת עומד ה-BRICS עם הניסיון לייצר ריבוי מטבעות וסדר חדש שיוויוני יותר מבחינתם, ומולו עומדת ארצות הברית, שחזרה לשורשים של מונרו ורוזוולט, חמושה בבינה מלאכותית ובנחישות להוכיח שחצי הכדור המערבי , והעולם כולו , עדיין כפופים לדולר ולדגל הפסים והכוכבים.