אחיתופל העציונאי בונה באל-אקצא

המשא ומתן לשחרור החטופים שמתנהל חודשים ארוכים הוא אחד הדברים היותר פתטיים שיצא לי לראות בימי חיי, ואני כבר לא תרנגולת אביב. 

חוקי המו"מ ותירגומם למעשים בשטח נקבעו על ידי ממשל באס"א (בלינקן - אוסטין - סאליבן) ואילצו את מדינת ישראל להסתמך על מתווכות בעיתיות מחד ולפעול בצורה מוזרה למדי בשטח העזתי מאידך.

מישהו שמע לאורך ההיסטוריה העולמית על צבא שבשעה שהוא נלחם מכניס סיוע הומניטרי לאזרחי האויב מולו הוא נלחם? לאמריקאים באפגניסטן ועיראק היה זנב לוגיסטי שתספק את האוכלוסיה המקומית לאחר שהשטח נכבש וטוהר אבל תספוקת הנעה לפני הכוח המתגלגל? זה חדש וייחודי.

האיומים של הצוות לביטחון לאומי בארה"ב, המשחקים שהם שיחקו מהרגע הראשון עם משלוחי נשק הגנתי שהועלו על הספינות הלא נכונות והקיפו את קרן אפריקה, האיומים שאנשי ממשל באס"א שחררו על פעילות דיפלומטית לעומתית לגמרי המנוגדת לאינטרס האמריקאי-ישראלי באזור והכשל התכנוני הגדול של הגופים הצה"ליים הרלוונטים באישור מקבלי ההחלטות המדיניים  הביאו את קברניטי מדינת ישראל למצב של חוסר ברירה ולחוסר ברירה תמיד יש מחיר. 

כדאי לזכור:  אותם אנשי מממשל באס"א כולל ביידן שהיה אז סגן הנשיא המכהן והממונה על התיק המזרח תיכוני, הם אלו  שאחראים על עיכוב משלוחי ההאלפייר במבצע צוק איתן.

יש  לאנשי ממשל באס"א תפיסת עולם עקומה קצת והם הצליחו בעזרת ענף הדיפלומטיה הצבאית הצה"לי ופעילויות חברתיות לקנות לעצמם קצת יותר מדי אחיזה בצה"ל ומדינת ישראל, אבל זה סיפור ארוך לפעם אחרת שוועדת החקירה הממלכתית שכ"כ רוצה אייל אשל לא תבדוק גם בעוד 100 שנה.

כל פעם שמו"מ שמנהלת ישראל נכשל אני מפשפש בהיסטוריה האזורית ומחפש ללמוד ממנה.

כמה שנים לפני קרב קרני חיטין ניהלו סאלח א-דין ובאלדווין הרביעי מו"מ בפאתי דמשק. מסופר שלאוהל המו"מ נכנסו שניהם ושתקו. השקט נמשך שלושה ימים ובסוף היום השלישי ברך באלדווין הרביעי את סאלח א-דין ברכות נימוסין כמיטב המסורת האירופאית.  באותו רגע סאלח א-דין הבין שהוא יקבל את כל דרישותיו במו"מ כיוון שידע שמי שמדבר ראשון מפסיד.

החמאס למד מההסטוריה הסאלח א-דינית ומחוייב לסימבוליקה הכרוכה בה. אנחנו לא למדנו דבר מההסטוריה הצלבנית. אנחנו לא שותקים ולכן אנחנו תמיד מנצחים במערכה הצבאית אבל נכשלים בזו המדינית.

אפרופו סאלח א-דין.  הוא זה שבנה את המנבר (הבימה שממנה מדבר הדרשן) בתוך מסגד אל-אקצא:  רצה הגורל ובשנת 1969 הגיע איזה צעיר אוסטרלי לירושלים, היה מחפוף קצת האוסטרלי. נוצרי אדוק שהיה חבר בכנסיה אוונגליסטית בשם "כנסיית האל" והוא הדליק  באש את פנים המסגד. נדמה לי שקראו לו מייקל רואהן לאוסטרלי הקדוש הזה ואחרי שתפסו אותו הוא הודה שהוא הדליק את פנים המסגד בשביל להחיש את בוא המשיח היהודי כיוון שחשב שבמעשיו הוא יאיץ את בניית בית המקדש היהודי על ההר.

רואהן אושפז אז בבית חולים לחולי נפש וגורש מישראל.  בכל אופן המנבר במסגד אל-אקצא נשרף עד היסוד ומאז לא היה מנבר קבוע והשתמשו בכל מיני בימות זמניות. 

בשנת 2007 תחת שילטונו של אולמרט הראשון הוחלט בעצת אחיתופל העציונאי, סגנו של ראש המל"ל, לחדש את ימי המנבר כמקדם תוך התעלמות מוחלטת מהסימבוליקה.

המנבר שהיווה העתק מושלם המורכב מ 16,000 אבנים ללא דבק או מסמרים נבנה בירדן והובל אחר כבוד לירושלים כשבנאיו של המלך עבדאללה פוסעים נמרצות אחרי ישבנו העגלגל של מחמוד אל-בבליסי מנהל הפרויקט.

למה אני מספר לכם על זה? שתבינו שאין לנו מושג מה אנחנו עושים וזה חוצה ממשלים.
מה פתאום נזכרתי באל-בבלוסי אתם שואלים ? כי נזכרתי שרשימת חטאיו של אחיתופל העציונאי גדולה וארוכה וחוץ מהפיכת החמאס לזרוע מדינית יש גם תמיכה הזוייה בחידוש ימי המנבר באל-אקצא.

יש מסקנה מכל הסיפור הארוך הזה: כמו שאמרו כוורת יותר טוב לגור בתוך ארון מלתת לאשכנזים מעונבים חנוטים בחליפה לנהל מו"מ מזרח תיכוני, הם לא מבינים בזה. מבלאדווין הרביעי ועד לאחיתופל העציונאי בונה הבימה באל-אקצא.

החטופים לצערי לא יחזרו בקרוב: כל הפרקשקשנים מדברים עם עצמם,  גם אלו שמתלהבים מההצהרות של טראמפ על סוף העולם המגיע. ההצהרות האלו לא שכנעו את האיראנים להפסיק לתקוף אוניות סוחר בים האדום ומעבר לו וגם לא ישכנעו את החמאס.  הדרך עוד ארוכה....

ולסיום החלוקה הפוליטית במדינות המערב: (מקור אינטרנט)