שקט מסכמים

 ראיתי שזה פופולארי לסכם את מגן וחץ אז החלטתי גם.

ראשית בקומה האסטרטגית: ההפרדה בין עזה ליהודה ושומרון היא האסטרטגיה הנבחרת הישראלית. אסטרטגיה שנולדה כתוצאה מכורח ולא מרצון. מדינת ישראל לא רצתה שאנשי החמאס יזרקו את אנשי הפת"ח מהגגות אי אז לפני 16 שנה, אבל משעה שהעימות הזה התרחש מדינת ישראל החליטה למנף את ההפרדה הזאת לצורך מניעת נסיגה נוספת משטחי יו"ש והחלשת הרשות הפלסט'.

קל להסביר לעולם מה יקרה ביו"ש אם צה"ל לא יפעל שם לילה לילה למיגור קיני הטרור - וככל שזה ישמע מוזר קשה להסביר את זה לחלק מהישראלים, אלו שפועלים ונאחזים באדי השלום. 

ההפרדה הזו היא עדיין המטרה והמסגרת האסטרטגית הישראלית והיא קובעת לא מעט את סדר היום אל מול עזה ועומק התקיפות ברצועה.

כדאי לזכור רק שהרשות הפלסט' קרובה לשאת את נשימה האחרונה, שלכנופייה השלטת מהפת"ח אין תמיכה גדולה מדי בשטחי הרשות, שרוב אוכלוסיית הרשות תומכת בחמאס, ושלא בטוח שנוכל להמשיך להתייחס לרצועה ושטחי יו"ש כאל שתי ישויות נפרדות ביום שאחרי אבו-מאזן במיוחד בהתחשב בהעמקת המעורבות והבחישה האיראנית.

בהתחשב בכל זה,  טוב תעשו אם תבקשו מכל אלו שמבזבזים אוויר דיו וסימנים אלקטרונים על השאלה "ומה השגנו אסטרטגית ? " שינוחו קצת. המסגרת האסטרטגית לא השתנתה, שינוי שלה  כלל לא עמד על הפרק( ולכן הפלא ופלא היא לא השתנתה).

ואחרי שדיברנו על המסגרת האסטרטגית הגיע הזמן לדבר על מטרות המבצע......

המאמר הכי חשוב לדעתי בתולדות תפיסת הביטחון הישראלית הוא לא מסמך 18 הנקודות של בן-גוריון אלא "על קיר הברזל" של יריבו ז'בוטינסקי.  ז'בוטינסקי מגדיר את העימות ביננו לבין הערבים כעימות בעל ממדים קולוניאליסטים, לאומיים ודתיים. ז'בוטינסקי מזכיר במאמרו שהבעיה המקומית לא תיפתר עם הכרה של מדינות ערב הסובבות אותנו "סוריה, מסופוטמיה (עיראק), חיג'אז ואולי אף מצרים" אלא רק לאחר שהערבים משיתקלו "בקיר הברזל" יבינו שאנחנו פה בשביל להישאר, יבינו שבכוח הזרוע אין בכוחם לסלק אותנו מכאן ויחתרו להגיע להסכם.

קיר הברזל של ז'בוטינסקי או כמו שהגדיר בן גוריון את השילוש הקדוש במסמך 18 הנקודות : הרתעה, התרעה והכרעה, זה  דבר שדורש תחזוקה שוטפת.

הסבב הנוכחי נועד לתחזק את ההרתעה של מדינת ישראל ומעצם טבע הדברים המטרות בסבב שכזה הן טקטיות במהותן וצנועות מאוד וההשגים הצנועים בהתאם. המסגרת שנקבעת למבצע שכזה : פגיעה קשה בגא"פ כמסגרת השארת החמאס מחוץ למעגל העימות צמצום משך והיקף המערכה וצמצום הפגיעה בעורף הישראלי.

שלושת/ ארבעת  ההשגים הנ"ל הושגו במלואם. התוקפנות הערבית, פעם נוספת, התנפצה אל מול קיר הברזל הישראלי לצערינו במחיר כבד של הרוגה כבת 80 ברחובות.

מעבר לזה המאבק ברשתות טרור פלואידיות ולעיתים מבוזרות כמו החמס והגא"פ מחייב כיסוח מתמיד של הדשא וגמישות ביכולת הצבת המטרות אל מול חלקי הרשת שמתגלים ומרימים ראש בשעת עימות.

כתב צבאי שמבקש שיגדירו לו את מטרות המבצע לצורך סימון V על צ'ק ליסט דימיוני, פשוט לא מבין את תפקידו לא מבין את שדה המערכה וכדאי מאוד שיתעדכן.. (בחיי שראיתי כאלו)

השילוב בין יכולת התכת המידע המודיעיני( שהמשיך להגיע כל משך המבצע) מהשב"כ מאמצעי חוזי וממקורות אחרים ויכולת סגירת מעגלים והפעלת אש מאוד מהירה פגעו קשה ואפילו מאוד בזרועות השונות של הגא"פ ובל נשכח להוכיר תודה לחולייה המבצעת שבקצה שלה בחלק גדול מהמקרים הזרוע האווירית של מדינת ישראל.

אני אשאיר לכל שאר הפרשנים והכתבים לבלבל לכם את המוח עד בלי קץ ולפרוט את ההשגים הטקטיים אם כי שווה להתייחס לדילמה שהציב הגא"פ לפני מדינת ישראל עם התאפקותו לאחר מהלך הפתיחה.

גא"פ איים בהפעלת כוח וע"י האיום הזה ניסה לסחוט וויתורים ישראלים במו"מ שהתנהל דרך המתווך המצרי. מה שהוא לא הצליח להשיג בכוח הוא ניסה להשיג במו"מ.   ישראל שהשיגה את מטרותיה ולא רצתה להתכתש עם הגא"פ נאלצה להחליט האם להמשיך את הכוננות והפגיעה בעורף או לגשת לכמה ימי סבב.  הדילמה הזו העמידה את ישראל במצב בעייתי קצת והשאירה את היוזמה בידי הגא"פ.

לדעתי הלקח הוא שאת המו"מ צריך להתחיל אחרי פגיעה קצת יותר נרחבת בצד השני ואין להסתפק במהלכי הפתיחה בעימות שנועד להשיג השגים מקומיים וצנועים. וזה מחייב כוחות  סד"כ מטרות וכ"ו. שווה להביא את זה בחשבון לפעם הבאה.

נתראה בסבב הבא.